ההופעה של קרן פלס במועדון צוותא

למי שלא התעדכן, קרן פלס היא כותבת השירים של הרגע. כמי שכתבה את "לשם" ו"נובמבר" למסיקה ולהראל סקעת את "ואת", היא הפכה לכתובת לכל זמר שרוצה שיר כתוב לעילא, רגיש אך עם זאת עשוי מאבק כוכבים שישתלב היטב במדיניות הפלייליסט.

אמש גילתה פלס, למרות גילה הצעיר, מיומנויות במה מדהימות מהרגע הראשון  והעדר פחד קהל, כיאה למי שהשתפשפה בעבודה בתיאטרון. ההתרגשות מהמעמד החגיגי התבטאה בעיקר בנוכחות תוססת שהתעקשה להתייחס לקהל כאילו הוא יושב אצלה בסלון על פיצוחים בערב שישי, עם התבדחויות על המראה החיצוני שלה ועל החברים שלה. מינון הפטפוטים היה כמעט-כמעט יותר מדי (היא מעידה על עצמה ש"יש לי פה גדול"), אבל משהו בקסם שלה מנע מזה לזלוג למחוזות הנודניקיות. אפילו כשהכריזה שהשוקולד בכיס נמס והחלה ללקק את האצבעות.

"לפחות שלוש פעמים הייתי בצוותא ובכיתי", סיפרה פלס לקהל. "בהופעה של שלמה ארצי, בהופעה של יהודה פוליקר, וכשדני רובס עמד כאן על הבמה והקריא את שמות המועמדים לשלב הבא במיונים ללהקות הצבאיות. לא עברתי", היא מספרת. "הוא אמר שאני לא מתמגזת".

ההופעה התחילה כשפלס עלתה לבמה לבד, וביצעה על הקלידים שיר נוגע ללב על "אביתר המכוער", מעין מטאפורה על הילדים הדחויים, המוזרים, שכל אחד מכיר. לאחר מכן עלתה לבמה הלהקה שלה - גליה חי המצוינת בויולה, מיקי ורשאי בקונטרבס ושחר חזיזה בתופים. הם פרצו בשיר על "זמנים משוגעים" ולאט לאט נחשף כשרון הכתיבה של פלס. היכולת לתפוס רגע קטן עם משמעות גדולה, ולסדר אותו יפה עם מלודיה כובשת, נראה שבזאת גדולתה.
 

בלטו במיוחד השירים "רכבת לאירופה" (ההימור הגדול של חברת התקליטים), ו"שמעון השכן". אישית, כמות שירי האהבה-אכזבה איימה להטביע אותי ("במקומי", "שיהיה לנו בית" ואפילו "ואת", שבוצע כדואט ספונטני ומוצלח עם הראל סקעת). די, אולי כל מה שצריך זה אהבה, אבל רצוי לתבל אותה גם בתבלינים אחרים, אחרת יהיה מתוק מדי, כמו השוקולד הנמס.

תרופת הנגד היתה שירים קטנים יותר, על אירועים יומיומיים יותר. הקפה שנשפך והאוטו במוסך של "שמעון השכן", הנסיעה לכנרת ותחנת הרדיו שלא קולטים בתל אביב, הם שהילכו עליי קסם. שלא לדבר על המלודיה המשגעת של הסינגל "איתי" (שבוצע פעמיים, כדי להכניס לנו טוב-טוב לראש) שהלוואי שלא ינוגן עד לזרא, כי חבל עליו.

ההשפעה של טורי איימוס על קרן פלס נראית לעין (היא מודה שגדלה עליה),  במיוחד כשפלס נכנסת לסערה ומנגנת בפישוק עקום. הרגע היחיד שבו פלס נראתה פתאום מחוץ למים היה כשקמה מהקלידים, לפנות אותם לאוהד חיטמן, ולבצע איתו את "תגידי לו". אבל הביצוע המשותף שלהם ל"זיתים" של יהודה עמיחי, כשהם מנגנים בארבע ידיים, היה מצוין בואכה צמרמורת.

פלס גם העלתה לבמה באופן ספונטני את מסיקה, בכדי לבצע יחד את "לשם". התחרות הסמויה בין השתיים, מי תשיר את השורה הבאה, נעלמה כשמסיקה החלה לנסוק בקרשנדואים אדירים.

"זה ממש ערב לזכרי", התבדחה פלס כשהחלו להעמיס עליה זרי פרחים. אבל בקצב הזה, נראה שלא יהיה צריך להזכיר לאיש מי היא.