יהודה לוי בלי נינט טייב

אם אפשר היה לדבר על ההיא שאין להזכיר את שמה, הייתי שולחת לך מברוק על המעידה התדמיתית הראשונה שלך. "מזל טוב!" הייתי כותבת בפנים. "הצלחת לבקע את מחיצת הטפלון האטומה שבנית סביבך, רואים לך את העיניים דרך המשקפי-שמש. עבור בדרך צליחה, קבל מאתיים לירות". אבל כנראה שמבחינתך זה כמו להגריל כרטיס "לך לכלא". ראיון אתך ל-"7 ימים" נגנז אחרי שלא סיפקת את ליטרת הבשר. כתבת מאחורי-הקלעים מצולמת שערכה איתך רותם סלע (לבית גיא פינס), שבה דיברת מעט, ממש מעט, על טיב יחסיך עם ההיא (לא שום דבר שלא ניחשנו לבד), נגנזה על פי בקשת "האלופה".

אני יודעת, לפעמים קוראים לזה מקצוענות. אבל הגישה הזאת היתה במקום אם היית גר בווניס-ביץ' והשנה היתה 1990, ניוז פלאש: אנחנו בקיץ 2006 והטיילת מזיעה רומנים שיכורים. העם בציון כבר לא קונה סלבריטאיות הוליוודית נטולת פגמים. לא אחרי שליווינו את הכוכבים הנולדים מהרגע שהם ירדו מהאוטובוס לאודישן בקסטינה ועד שהם נפטרו מהחימצון המזעזע ואיחלו ערב טוב לניצנים. אתה פרצת בסוף המאה הקודמת, מצוחצח ומנויילן, כשכל מה שאנחנו יודעים עליך היא העובדה שהיית חבר של בר-זוהר והשמועה שפעם היית שמנמן.

אני לא באה אליך בטענות על הצורך שלך להישאר נקי, אבל אני חושבת שהמאבק הזה שלך לשמור על טוהר-היודה הוא