אליענה בקייר

אליענה בקייר מהלכת בימים אלה בגו לגמרי זקוף. ולא רק בגלל שבחודשיים האחרונים היא לומדת ריקוד בצורה אינטנסיבית ומקפיצה רגליים ומניעה אגן בטירוף. הזקיפות הזו שאליענה מפגינה באה ממקום קצת יותר פנימי, ולא רק מהניקוד הגבוה שמעניקים לה השופטים ב"רוקדים עם כוכבים", הלהיט החורפי של רשת. והיא מאמינה שהיא בדרך הנכונה, שכל דבר קורה לטובה ושבאופן כללי הכל יהיה ממש טוב. שמאלצי ככל שזה יישמע, נראה שאליענה, 23, יודעת על מה היא מדברת. מבין כל פליטי סדרת הריאליטי "פרויקט Y" היא כמעט היחידה שהצליחה לצאת מהווילה ההיא עם מעט דיגניטי. היא התנערה מתדמית הכלבתא הקריזיונרית שדבקה בה, זכתה בתפקיד נחשק ב"השיר שלנו" ואפילו עשתה אותו כמו שצריך. עכשיו ב"רוקדים עם כוכבים", אליענה שוב יוצאת הפרח הרענן בבוקה הזה. חוץ מזה, בדרך יש כמה הצעות קצת יותר רציניות. עם תפקיד בפיצ'ר החדש של ארנון צדוק ואסי דיין ("לא תפקיד ראשי אבל טוב מאוד") ועוד כמה הצעות אטרקטיביות שמשוגרות לכיוונה ("פיצ'ר נוסף, איזו דרמה וגם הצגת תיאטרון") נראה שיש לה סיבות טובות מאוד ליישר את הגב. "אני לא מחפשת להיות כוכבנית כזו, אחת שעושה רעש וצלצולים", היא סחה מעל מגש של סושי שאורגן בחסות הסוכן המסור עובד מחפוד, שמקפיד להשקיע במניה הבטוחה שלו. "הפיצ'ר הזה עם ארנון צדוק, זה חלום חיי", היא מתלהבת, "אני מתכוננת ועובדת על זה, וזה מדהים ומרגש. דברים פשוט קורים, ואני תמיד יודעת שהכל יהיה בסדר, שיגיע דבר טוב ושאני כל הזמן לומדת. "אחרי 'פרויקט Y' היה לי ברור שאני נוסעת לניו יורק ללמוד משחק. כבר ארזתי הכל, ואז התקבלתי ל'השיר שלנו'. זה כאילו היה מלמעלה. גם עכשיו הייתי אמורה להתחיל ללמוד אצל יורם לוינשטיין, אבל זה התנגש עם 'לרקוד עם כוכבים'. הייתי נורא מבואסת בהתחלה, כי רציתי כבר להתחיל ללמוד, ואז עובד אמר לי 'אליענה, יש לך את זה אז יש לך את זה, גם נטלי פורטמן לא למדה". מתח מיני? מה פתאום האופטימיות הקוסמית הזאת בהחלט מתאימה לאווירת "רוקדים עם כוכבים". אם אתם לא נמנים עם 30 האחוזים שצופים בתוכנית – מדובר בפורמט מנצח שמתרוצץ בכל העולם, בו משדכים בין שמונה רקדנים מקצועיים לשמונה סלבריטאים נטולי ידע קודם בתחום, ומלמדים אותם את רזי ריקודי הזוגות. ג'ייב, קוויקסטפ, ואלס, רומבה, צ'ה צ'ה צ'ה ועוד סגנונות שעשויים להישמע כמו שמות של מחלות חשוכות מרפא אם ריקודים סלוניים זה לא הקטע שלכם. השילוב של יכולות הריקוד המפתיעות של המשתתפים, הסטיילינג המשובח והרחבה – שהיא ספק גלאמית ספק אולם נשפים בדובאי – בהחלט גורם לטלוויזיה שלנו להיראות נאיבית וקסומה כמו סרט של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס. קסם, כפי שמסבירה אליענה, שממשיך גם בפרגון ההדדי שיש בין כל המתמודדים והיעדר התחרותיות ביניהם. "זאת התקופה הכי עמוסה שהייתה לי", היא מודיעה במבט תשוש אך מרוצה, "אנחנו עושים חזרות כל יום במשך 4 שעות. בהתחלה הגוף בכלל לא מבין מה את רוצה ממנו. התחלנו עם הצ'ה צ'ה והיה נורא קשה פיזית להתמודד עם תנועות האגן האלה. בכל שיעור היה נתפס לי הגב התחתון. הוא היה משתחרר בערב כשהייתי נחה, אבל זה חזר בכל שיעור מחדש. "כשראיתי את התוכנית הבריטית, כשרק התחלנו, אמרתי 'איך נרקוד ככה?'. לא ראיתי את עצמי בחיים מגיעה למצב הזה. מה שהרגיע אותי היה שראיתי שגם בה הם קצת טועים, שאפשר להבחין בהבדל בין הרקדן למורה, אבל שזה עדיין מושך וגורם אפילו עוד יותר לאהוב ולהעריך אותם. אמרתי 'אוקיי, זה אנושי, יהיה בסדר'". רקדת בעבר? איזה רקע יש לך בריקוד? "ממש כלום. למדתי קצת כשהייתי ממש קטנה, ובכיתה א' כבר לא רציתי יותר. הייתי ילדה מאוד ביישנית, ועד היום אני מקללת את עצמי ומתחרטת על זה. תמיד כשהייתי רואה מחול היה נצבט לי הלב והייתי כזה 'אויש, למה לא התעקשתי, למה הפסקתי". ועכשיו את עושה את זה בשידור חי, לא פחות. "אין לתאר את מה שעובר עלינו בימי שלישי. אני כל השבוע חיה בסרט, עסוקה בחזרות, ואורון דהן, המורה והפרטנר שלי, מלטש ומלטש, וכל רגע אומר לי 'סטופ, סטופ, סטופ'. ואז אני קמה בשלישי בבוקר והלב שלי בום, בום, בום, דופק בטירוף. אני מגיעה לחזרה ראשונה, ביחד עם התזמורת, כבר בצהריים, ורק אחרי זה אני קצת נרגעת". וברגע שאת עולה על הבמה בערב? "אין לי מושג איך זה קורה. אנחנו עולים לרחבה ופשוט עושים את זה. אחר כך אני מגיעה הביתה וצופה בזה, לא זוכרת את הרגע שזה קרה. אני לגמרי בבלק-אאוט". איך זה לעבוד עם מישהו באופן כל כך צמוד ופיזי, יש מתח מיני? "זה נורא מצחיק, ואני יכולה להעיד רק עליי ועל אורון, כי אין לי מושג מה קורה עם שאר הזוגות, אבל אנחנו חברים נורא טובים. לו יש חברה, לי יש חבר, לכל אחד יש את האהבה המדהימה שלו בבית, אז אין את המתח הזה שאולי היה אילולא היינו נמצאים בזוגיות. אפילו הכרנו את בני הזוג אחד של השני, נפגשנו ברביעייה. אנחנו כן משחקים את זה, את הסיפור של התשוקה, אבל אין את המתח המיני האמיתי". איך משחקים תשוקה בריקוד? "מעבר לריקוד עצמו צריכה להיות מערכת יחסים, צריך להיות פשן. הכי קשה בריקודים האלה למצוא את הרגש, את החיבור. אני מוצאת את המקום שלי כשחקנית במשחק הזה של לברוח ולמצוא אהבה, תשוקה, שנאה. זה כיף. אם לא היה בינינו חיבור זה לא היה קורה. אנחנו גם תמיד ממציאים סיפור לכל ריקוד, לכל צעד, ואז הדבר הזה באמת קורה בינינו. הוא מורה מדהים, ויש לנו את אותו ראש. הוא מתעקש אתי, מצליח להוציא ממני את הטוב ביותר, ואנחנו נקרעים מצחוק כל הזמן. בעיקר כשאני לא מצליחה". איזה תגובות את מקבלת על התוכנית? "זה קטע, אני די בן אדם אסטרונאוט. אני הולכת ברחוב עם המחשבות שלי וכאילו לא קולטת כלום, אבל לפעמים אני קולטת שהרבה יותר מביטים בי ומגיבים אליי ומחמיאים לי. אני לא רגילה לזה, זה מוזר. עברתי כבר חשיפה וקיבלתי תגובות, אבל אין מה להשוות. אומרים לי 'את מצוינת' ו'איזה יופי' ו'תמשיכי לרקוד' ו'כל הכבוד לך'. זה נורא כיף לשמוע, זה מחזק אותי". וזה נדבק בך? תמשיכי לרקוד? "אין שאלה בכלל. נראה לך שהתחלתי ואני לא אמשיך? אני ממשיכה עם אורון. מצאתי לעצמי בן זוג שילמד אתי, החבר הכי טוב שלי, נבו, ואני אמשיך ללמוד אצל אורון ופאולינה, בת הזוג של אבי גרייניק בתוכנית והשותפה המקצועית של אורון לתחרויות. התאהבתי בזה, התמסרתי לזה. זה קרה בלי לשים לב". הכתבה המלאה, בונבוניירה אמיתית, מתפרסמת השבוע ב"רייטינג", גיליון 336. דרשו אותו ממוכר העיתונים שלכם, ואל תקבלו "לא" בתור תשובה.