המעצבת גלית לוי חויבה לפצות לקוחה

כשלושה חודשים לפני מועד חתונת בתה, שכרה מ' בחנות של מעצבת האופנה גלית לוי שמלה. אלא שארבעה ימים לפני האירוע החגיגי היא נאלצה, לדבריה, לתפור בבהילות בגד אחר אצל מעצבת אחרת כדי שישמש אותה בליל הכלולות של בתה. וזאת, לדבריה, מכיוון שבשמלה שאמורה הייתה לשכור מגלית לוי התגלו במהלך המדידות של הרגע האחרון פגמים שלא תוקנו. בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב דן לאחרונה בתביעה שהגישה מ' להשבת הכסף ששילמה עבור הבגד החילופי בתוספת פיצויים על עוגמת נפש. התביעה התקבלה חלקית ולוי חויבה לשלם פיצויים בסך 2,000 שקל. מ' טענה בתביעה, כי הצבע של החצאית והאורך שלה לא תאמו מה שהוזמן במקור. במהלך המדידות האחרונות בסמוך למועד החתונה, התברר לה, לדבריה, כי במחוך לא בוצעו השינויים, הוא לא הוצר ולא קיצרו אותו כפי שסוכם בחתימה על הסכם ההשכרה. לוי טענה לחוסר יריבות בינה לבין התובעת. "הסכם ההזמנה", כתבה בכתב ההגנה, "נחתם עם חברת ג.ל. קוטור בע"מ ולא עמי באופן אישי". לוי טענה, כי העניקה לתובעת הנחה של 2,000 שקל, אך ורק לאחר פנייתה הנרגשת של התובעת בכתב טרם ההתקשרות. בעניין המחוך, טענה לוי, כי מדובר היה במחוך קיים שניתן לבצע בו התאמות בלבד אך לא ניתן לקצר אותו. כמו כן, היא דחתה את טענת התובעת כי המחוך שהוצע לה היה מתוגה ובמידה גדולה פי כמה ממידותיה. לוי הוסיפה וטענה, כי התובעת חזרה בה מהזמנתה והעלתה טרוניות חדשות לבקרים. "על מנת לרצות את התובעת היא הסכימה, לדבריה, להחליף את המחוך באחר אך זו דחתה את הצעתה. השופטת, חנה פלינר קבעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וחייבה, כאמור, את גלית לוי לשלם למ' פיצויים. בעניין טענתה של הנתבעת ל"חוסר היריבות" בינה לבין לתובעת, ציינה השופטת, "שוכנעתי כי המשא ומתן לחתימת ההסכם התנהל באופן אישי בין התובעת לגלית לוי ואכן התובעת סברה כי ההתקשרות עם לוי הינה אישית. גם בהסכם ההזמנה מתנוסס בגדול שמה של לוי על הטופס ושם החברה ג.ל קוטור בע"מ, מופיע באותיות קטנות יותר ואדם מהשורה אינו יכול להבין כי ההתקשרות נעשית אל מול החברה". (ת"ק 13525/04)